מדיקטטורה לדמוקרטיה - איך מפסיקים להנחית פקודות ומאפשרים בחירות חופשיות
עודכן: 25 ביולי 2022
אף אחד מאיתנו לא אוהב שמנחיתים עליו הוראות או בוסית ש״מרחפת״ מעל הראש ובוחנת כל פעולה שאנחנו מבצעים (או לא מבצעים). איזה כיף היה אם הבוס שלנו היה מאפשר לנו לבחור באיזה יום לעבוד, באילו שעות, מתי בא לנו הפסקת קפה ומתי בא לנו ללכת הביתה.
רובנו ממש לא עובדים עם בוסים כאלו (ומי שכן - צריכים עוד עובדים???), אבל רובנו כן קצת בוסים כאלו בעצמנו ואפילו בלי ממש לשים לב לזה.
כמי שגדלה בשנות ה-80, אני ממש זוכרת את המשפט הקבוע של ההורים (חלילה לא שלי כמובן) ״כאן זו לא דמוקרטיה!״. מילה של אמא או אבא זו המילה שקובעת ואין מה לפתח דיון על הנושא. אמא ואבא מחליטים.
נכון שיש המון יתרונות בקבלת החלטות טוטאלית, אבל יש לזה מחיר גם לקטנטנים, ובסופו של דבר גם לכם. מחיר שלא תמיד אפשר לראות ברגע הנחתת הפקודה, אבל תפגשו אותו בהמשך.
מה נותנת הבחירה
השנים האחרונות אמנם השאירו את כולנו קצת בטראומת בחירות, אבל האפשרות לבחור, עבור קטנטנים, משמעותית לתחושת הערך העצמי שלהם ממש כמו שהיא משמעותית עבורנו. אצלנו אמנם יש תחושה של החלטות עם משמעויות ארוכות טווח וחשובות הרבה יותר, אבל עבור הקטנטנים קבלת אפשרויות לבחור מביניהן היא לא פחות משמעותית, גם אם מדובר בללבוש חולצה צהובה או אדומה לגן.
כשאין אפשרות בחירה, יש המון תסכול. כשהתסכול מתווסף להמון יכולות חדשות אצל קטנטנים, כמו דיבור והליכה, זו ממש תחושה של קיצוץ כנפיים והגבלת כוחות על.
המשמעות של התחושות האלו מגיעה הרבה פעמים בצורת סירוב לדרישה שלכם, אבל היא יכולה להופיע גם בצורות מכאיבות ומתישות הרבה יותר. לפעמים היא תבוא לידי ביטוי בנשיכות, בהתפרצויות, בבכי. בקיצור, בכל ההתנהגויות שאנחנו פחות נהנים מהן...
הדבר המתעתע, שהרבה פעמים ״נופלים בו״, הוא שלא תמיד התוצאה של הנחתת ההוראה תופיע מיד אחריה. לפעמים, היא פשוט תופיע בלי קשר לכלום, תשאיר הורים די המומים מול הטורנאדו הקטן שמתפתח להם מול העיניים, ובסופו של דבר הרבה פעמים הבחירה להתמודדות תהיה הנחתה חדשה של סט הוראות שרק מגבירות ומקבעות את המעגל הזה.
אז לתת לקטנטנים לבחור הכל?!?
האמת היא שהפיתרון פשוט הרבה יותר, הוא רק מצריך מכם השקעה לטווח ארוך וטיפ טיפה יצירתיות.
למה הכוונה?
יש דברים שבהם ברור לכולנו שאין סיכוי שניתן לקטנטנים לקבל לגביהם החלטות - חגורת בטיחות, חציית כביש לבד, אם כן או לא ללכת לרופא - דברים שנוגעים לביטחונם האישי ולרווחתם. אבל (כמעט) בכל דבר אחר יש לנו כל כך הרבה אפשרויות לתת להם לבחור, והתוצאה ממש לא משנה לנו - אבל עבורם היא מאוד, מאוד, מאוד משמעותית ומבהירה להם לא רק שאתם מוכנים לשחרר להם קבלת החלטות, אלא שאתם גם סומכים עליהם שיקבלו החלטות טובות, נותנים משמעות לבחירות שלהם, וממש מחזירים להם את ״כוחות העל״ שלהם בחזרה.
בחירות יכולות להיות איזו יד לתת לאמא כשחוצים את הכביש, באיזה כוס לשתות מים, ממי לקבל קודם חיבוק לפני כיבוי אורות - אמא או אבא, ועוד מיליון מקומות שרק הדימיון והיצירתיות שלכם יכולים למצוא ולהמציא.
תנו לקטנטנים לבחור בין שתי אופציות, אל תציפו באפשרויות ואל תזלזלו בבחירות שלהם. לכם אולי ממש לא משנה אם קודם שמים בצלחת קוטג׳ או חביתה, להם זה משמעותי כמו איזה פתק לשים בקלפי.
תתפעלו מהבחירות שלהם, גלו סקרנות אמיתית לסיבות שבחרו כך ולא אחרת. ותגלו שכשמגיע הרגע שבו אתם צריכים להיות מקבלי ההחלטה, זה מתקבל פחות בתסכול ועצבים ויותר בהבנה וקבלה של הקטנטנים.
*** ילדים הם לא רובוטים, אין 100% הצלחה ברגע שמכניסים את אותה משוואה למערכת. כשקשה לקטנטנים לקבל החלטה - עזרו להם - ״אם לא תקבלי החלטה - אמא תחליט״, ״אני מבין שקשה לך להחליט, אבא יחליט הפעם ובפעם הבאה תחליט אתה״.
תהיו עקביים, תהיו סבלניים וגלו הבנה כשקשה להם. זה תקף לגבי כל אחד ואחת מאיתנו ובטח ובטח כשזה נוגע לקטנטנים ♥️