באנו חושך לגרש 😳🙀
חג שמח! חנוכה כבר כאן. סופגניות, לביבות וגם חגיגה של נרות, מנורות ואור.
זו גם הזדמנות לתת מקום של כבוד לחושך, לפחד ממנו ולפחדים של קטנטנים בכלל.
גם לכם קורה לפעמים שאתם מפחדים מהחושך…? או שזו רק אני…?
מודה ומתוודה, גם בגילי המופלג, עדיין, לפעמים, אני מפחדת מהחושך. מי אמר שזו לא מפלצת מציצה מהחלון? ואני בטוחה שהחולצה שהשארתי על הכיסא זזה! באמת!!! ומה זה הרעש הזה?!?
למרות שלא באמת ברור לי איך פחד מחולצה על כיסא בחושך יכולה לתרום ליצר ההישרדותי שלי, פחדים נובעים בדיוק מהצורך הזה - הישרדות. וכן, קצת קשה לקבל את זה שההתפתחות התקינה של הילדודס, זו שמשאירה אותם ערים (ומעירים) באמצע הלילה (במקרה הטוב), כוללת גם פחדים.
אחרי שנת לילה ארוכה, מרעננת וטובה, עם זום אאוט רציני על הסיטואציה, אפשר להסתכל על מצב של ילד שפוחד מדי פעם מהחושך כמצב נורמאלי של ילד עם התפתחות תקינה לגמרי (וגם של מבוגר… ת…). אבל מה עושים עם זה?
בפועל, פחד של ילד מפעיל אותנו - לנו יש את הפיתרון המיידי. זו גם הנקודה שבה הפחד של הילד נפגש עם הפחדים שלנו ומפעיל אותנו. מניע אתנו ישר לפעולה - להרגיע, לנחם, להעלים אותו.
ניסיונות לבטל פחדים לא באמת עוזרים, הרי מתי באמת עזר למישהו עם פחד מעכבישים (או ג׳וקים!) משפט כמו ״זה שום דבר, בכלל לא מפחיד״?
תמיד עדיף לתת כלים להתמודד עם פחד. ולא, הכוונה לא לצעקת ״אמאל׳ה״. זה באמת הציל מישהו?!?
לכולנו ברור שאין הורה ששמח כשהילד שלו פוחד. התגובה הכי טבעית היא לרצות לבטל ולסלק את המפלצת ולהדליק את האור, והעובדה היא שהפיתרון הקל והמיידי של ההורה, עוזר, ונגמר הפחד. החיסרון הוא שבטווח הרחוק אין באמת התמודדות ולמידה מה עושים עם תחושת פחד כשאין עזרה בסביבה, ואז ההתמודדות קשה יותר.
כשנותנים לילד כלים להתמודדות עם פחדים בלי התערבות של הורים, נותנים לו ביטחון, קצת יותר תחושה של שליטה במצב ואמונה ביכולת להתמודד, וגם, בסופו של דבר, קצת פחות פחד.
איזה כלים אפשר לתת?
בכל אחד ואחת מאיתנו חבוי כלי בלתי נראה שה״גדולים״ מכירים כוויסות עצמי. הכוונה ליכולת לעבד ולשלוט בתחושות ובהתנהגויות שלנו בדרך בריאה. זו בדיוק היכולת לעשות מין דיבור פנימי בינינו לבין עצמנו, דיבור כזה שמרגיע אותנו ושמאפשר לנו להרגיש כל מיני רגשות, וגם להחזיר לנו את הידיעה, האמון והביטחון ביכולות ובמסוגלות שלנו להתמודד איתן.
לרב המבוגרים הוויסות העצמי הזה כבר בא באופן טבעי. לילדים לוקח זמן והרבה תרגול כדי ללמוד לווסת רגשות. ולכן חשוב לאפשר להם להרגיש (קצת) לא בנוח עם רגשות מסויימים כדי שילמדו וידעו איך להתמודד עם התחושות האלו בעצמם, וכדי שיפענחו מה באמת עוזר להם. המטרה היא פשוט לעזור לילד להבין שממש בתוכו חבוי מטמון להתגברות על הפחד.
העובדה היא שעבור רב הילדים הפחדים אינם מבוססים על סיבה אמיתית - (לרב) זו באמת רק חולצה על כיסא ולא מפלצת, ולכן זו בדיוק ההזדמנות לתת לילדים להתמודד ולהתגבר.
כמובן שאין כאן שום המלצה או כוונה לתת לילדים לחוות פחדים מעכשיו לגמרי לבד, להיפך, הכוונה לאפשר להם לדבר על הפחד, להדריך אותם בעדינות איך להתמודד איתו עד שמרגישים בנוח להעביר להם את המושכות.
שאלת שאלות מתעניינות, כנות ואכפתיות על הפחד ומה הוביל אליו, עוזרות גם לכם ההורים לדעת לאיזה כלי ילדכם זקוק בהתמודדות הבאה שלו ואיך לבנות תכנית פעולה.
יש המון פחדים שמשותפים לרב הילדים (וחלקם, כאמור, גם למבוגרים…). התייחסו לפחד ברצינות, אל תבטלו אותו גם אם הוא נשמע לכם ממש לא מפחיד.
מתן מקום לפחד, איפשור שלו (זו מילה בכלל?) יעזרו ליצור תכנית עבודה לפעם הבאה, ויתנו לילדכם מתנה ענקית של ביטחון בעצמם וביכולת שלהם להתמודד. וכמו בכל דבר בהורות, עידוד וסבלנות הן מילות המפתח (גם לכם).
יש לכם עצות ודוגמאות לגירוש החושך והתמודדות עם פחדים? אשמח אם תשתפו
חג שמח!!!
נ.ב
פחדים משתקים ודאגות שחוזרות על עצמן בתדירות גבוהה, עשויים להצביע על משהו רציני יותר. במקרים כאלו מומלץ להתייעץ עם גורם מקצועי שיוכל לעזור ♥️